<h1>רבינו ירוחם מישרים נכ"ו ח"א</h1>
<h2>דף נב.</h2>
אפוטרופוס של יתומים שסמכו אצל בעל הבית תורמין ומעשרין להאכיל אבל לא להניח ומוכרין בהמה עבדים ושפחות ושדות וכרמים להאכיל אבל לא להניח ועושים להם סוכה ולולב וציצית וכל דבר שיש לו קצבה וגם שופר ספר תורה תפלין ומזוזה ומגלה ואין פוסקין עליהם צדקה ואין מפדין עליהם את השבויים ולא כל דבר שאין לו קצבה כגון תנחומי אבלים ואין אפוטרופוס רשאי למכו' ברחוק ולגאול בקרוב ברע ולגאול ביפה ואין אפוטרופוס רשאי למכור שדות וליקח עבדים ולא בהפך. ואין רשאין להוציא עבדים לחירות או למוכרן לאחרים ואחרים מוציאין אותם לחירות אבל האפוטרופוס כדי שלא יזלזלו בנכסי יתומי' אין משחרר את העבד בעצמו אם יפדה עצמו. ופרש"י ואין ראוי לחשוב עמהן באחרונה שאין צריך לישבע. ויש שתמהו עליו ופרשו בחשבון דלא מיירי בשבועה אלא שאין צריך לעשות חשבון באחרונה כמה הוציא או מה עשה או כך וכך יש בהן. ועוד פשוט ואפטרופוס יכול למכור קרקע ולקנות שוורים. וכתב הרמ"ה דיתומים שסמכו אצל בעל הבית מיירי כשהן בני תשע אבל פחות לא מהני סמיכתן. ואם הם בני תשע הוא כמו אפוטרופוס גמור להתעסק בכל תועלת היתומים ומשביעין אותה בדין אפוטרופוס שמינה בית דין גטין. תוספתא אין דנין לחוב ולזכות בנכסי יתומים אלא אם כן נטלו רשות מבית דין. ומינה שמעינן דבית דין יכולין ליתן רשו' לעשות בנכסי יתומים כל מה שירצו שיראו שהוא תועלת יתומים וכל מה שאמרנו שאין רשאי אפטרופוס דוק' בלא רשות בית דין אבל ברשות בית דין יכול לעשות הכל. וכתב גאון דוקא באחרונה אין מחשבין עמהם אבל בתחלה כותבין בית דין ומחשבין כל מה שנותנין להם מטלטלין וקרקעות וחובות כדי שיודע מה שקבלו ומה שיחזירו. וכתב הראב"ד דכותבין שני שטרות אחד לאפוטרופוס ואחד לקרובים אות באות והוא הנקרא שטר שימוש בית דין עד כאן. נשים ועבדים וקטנים אין ממנין בית דין אפטרופו' אבל אבי יתומים יכול למנותן ואם סמכו יתומים אצל אש' יש לה דין אצל בעל הבית. וכתב הרשב"א דלא מסלקינן להו כל היכא דלא חזינן דאיכא פסידא ליתמי גטין. יתומים שסמכו אצל בעל הבית הרי הו' כאפטרופו' ואם משביעין אותו ואם לאו גטין והעיקר שמשביעין אותו. אפטרופוס שהפסיד נכסי יתומים מסלקי' אותו ואף על פי שנראה שאוכל ושותה יותר ממה שהיה רגיל אמרינן שמא מציאה מצא עד שיתברר הדבר בעדי' שמפסיד אז מסלקין אותו ואם מינה בית דין מיד שרואין שאוכל ושותה יותר מדאי מסלקין אותו בלא עדים אפילו מינהו אבי יתומים ויכול לכסות וללבוש מיתומים כדי שיהיו דבריו נשמעי' ומשביעין אותו אפילו מינהו אבי יתומים גטין בתרא. כתב הרמב"ם ז"ל [נחלות פ"י ה"ז] בשם הגאונים אפטרופוס שמינהו אבי יתומים והית' שמועתו טובה וישר ורודף מצות וחזר להיות זולל וסובא והלך בדרכי חשד או שפרץ בגדרים ובאבק גזל בית דין חייבין לסלקו ולהשביעו ולמנות להם אפטרופוס כשר וכל אלו הדברים כפי מה שיראה לדיין שכל בית דין ובית דין הוא אביהן של יתומים. אפטרופוס שמינהו אבי יתומים לא ישבע מינוהו בית דין ישבע ואם פשעו בודאי או שטוענין להם היתומים כשהגדילו טענת ודאי והם כופרין משביעין אותם ומינוהו בית דין משביעין אותו על טענת שמא גטין שבועות.
נכסי יתומים פי' קטנים הרי הן כהקדש ואין נקנין במשיכה אלא בכסף לפיכך יתומים שמכרו פירות ומשכן הלוקח לא נתן דמים והוקרו הרי הן ברשות היתומים והיוקר של יתומים מאחר שלא נתן דמים הוזלו הפירות ברשות לוקח כדין הדיוט שלא יהא כח הדיו' גדול מכח יתומים כי בין יתומים הוזל ברשות לוקח מאחר שמשך כמו כן ביתומים וכן אם לקחו הדיוטי' דמים ועדין לא משך לוקח והוקרו חוזרין כשאר הדיוטות ואם הוזלו יכול לחזור הלוקח ומקבל מי שפרע כקונה מהדיוט שאם לא כן לא ימצאו מי שיתן להם דמים בשביל פירותיה' כשיהיו צריכין למעות ויתומי' שנתנו דמים בשביל פירות ולא משכו והוזלו חוזרין בהן כדין הדיו' ואם הוקרו חוזר המוכר שמא אם לא היה יכול לחזור והיו עומדין הפירות בכל מקום שהם ברשות יתומים יאמר המוכר נשרפו חטיכם בעליה ויניח ויאבדם ויתומים שקנו פירות ועשו בהן משיכה ולא נתנו דמים והוקרו ברשות יתומים הוקרו כדי' הדיוט שלא יהא כח הדיוט גדול מכחם ואם הוזלו אין חוזרין בהם שאם לא כן לא ימצאו מי שימכור להם פירות בלא דמים ויהיה רעה גדולה להם גטין. כתב הרמב"ם ז"ל במכירה פי"ג [הי"א] יראה לי שבי' דין שמכרו קרקע או עבדים בנכסי יתומים שוה מאה במאתים אין ללוקח יכולת לחזור לא יהא כח הדיוט חמור מכח יתומים וכן אפוטרופוס שמכר קרקע או עבדים אין הלוקח יכול לחזור בו באונאה כדין ההדיוטות שאין יראה לי שחוזר ואינו דומה לבית דין מפני שהוא יחיד. כתבו הפוסקים דאם מינה האב אפטרופוס לגדולים שיכולין לומר אין אנו צריכין אפטרופוס ומוסיפי' מתחת ידו זולתי אם השליש ממון בידו על דעת לעשות כך וכך משום דמצוה לקיים דברי המת כדאמרי' גבי המשלי' מעות ליקח שדה לבתו.
<h2>דף נב:</h2>
אפוטרופוס שפשע חייב לשלם בין מינהו בית דין בין מינהו אבי יתומי' ולא מימנע להיו' אפטרו' בשבי' זה כי אם בשבי' שבועה כמו שכתוב בירושלמי [גיטין פ"ה ה"ד] כי נשמט אדם מן השבועה ולא מן התשלומין כך דקדקו התוספות בגמרא מציע' פ' המפק' על ההוא אפטרופוס דזבן תורא ליתמי וכתבו דהתם מימנע ולא ירצ' להיו' אפטרופוס והכא לא מימנע וכן כתב רב האיי והרמב"ן כתב ואם מינהו בית דין חייבין בגנבה ואבדה וכל שכן בפשיע' ומינהו אבי יתומים פטור אפילו מן הפשיעה קמא מציעא וכן נראה דעת רב האיי גאון וראשון נראה עיקר דאינו חייב אלא בפשיעה ופטור בגנבה ואבדה ומינהו אבי יתומים פטור אפילו מפשיעה.
